אחרי זוהראן ממדאני בניו יורק, גם לוס אנג’לס עומדת לקבל ראש עיר המזוהה עם השמאל הסוציאליסטי האמריקני. ניתיה ראמאן (Nithya Raman), חברת מועצת העיר בת 45, צפויה להדיח את ראש העיר המכהנת קארן באס, לאחר שמדגם הבחירות של Decision Desk HQ הכריז על ניצחונה בבחירות שנערכו ביום שלישי. ההכרזה התקבלה בעוד ספירת הקולות נמשכת (גם היום, חמישי), אך היא מסמנת מהפך פוליטי בעיר השנייה בגודלה בארצות הברית, שבה מתגוררת גם אחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם מחוץ לישראל.
ראמאן, שנולדה בהודו והיגרה לארצות הברית עם משפחתה בגיל שש, היא בוגרת אוניברסיטת הרווארד ובעלת תואר שני בתכנון עירוני מהמכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס (MIT). לפני כניסתה לפוליטיקה עסקה בתכנון עירוני ובהתמודדות עם מצוקת הדיור וחסרי הבית. בשנת 2020 נבחרה למועצת העיר לוס אנג’לס בתמיכת ארגון הסוציאליסטים הדמוקרטים של אמריקה (DSA), ונבחרה מחדש ב-2024. כעת היא צפויה לעמוד בראש העיר שתארח את המשחקים האולימפיים ב-2028.
בדומה לממדאני, שניצח בבחירות לראשות עיריית ניו יורק בשנה שעברה, ראמאן זכתה לתמיכת התנועה הסוציאליסטית והציגה את עצמה כאלטרנטיבה לממסד הדמוקרטי הוותיק. היא הבטיחה להתמודד עם יוקר המחיה, מחירי הדיור, משבר חסרי הבית והשירותים העירוניים המתדרדרים. יריבתה, קארן באס, התמודדה עם ביקורת ציבורית על תפקודה בעקבות השריפות ההרסניות בלוס אנג’לס בינואר 2025 ועל הטיפול במשבר הדיור וחסרי הבית.
אולם בעוד הקמפיין התמקד בעיקר בבעיות המקומיות, עמדותיה של ראמאן כלפי ישראל הפכו לאחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת במערכת הבחירות.
בריאיון שהעניקה במאי האחרון למשפיען הרשת הפרוגרסיבי חסן פייקר, המבקר בחריפות את ישראל ושדבריו עוררו בעבר האשמות באנטישמיות, נשאלה ראמאן אם היא סבורה שישראל ביצעה רצח עם ברצועת עזה. תשובתה הייתה חד-משמעית: “כן, אני אכן חושבת כך”.
ההתבטאות עוררה ביקורת בקרב גורמים בקהילה היהודית של לוס אנג’לס, ובסוף ספטמבר היא נדרשה להסביר אותה באירוע בחירות מיוחד שערכה הפדרציה היהודית בעיר, בהשתתפות כאלף איש.
ראמאן לא חזרה בה מדבריה. היא הבהירה שהיא מבינה עד כמה המונח “רצח עם” טעון וכואב ליהודים, אך הסבירה כי הסתמכה על חוות דעת של מומחים בינלאומיים, ובהם גם ישראלים. “השתמשתי במונח הזה משום שהרגשתי חובה לדבר על הדברים שראינו, התמונות שהגיעו, הפגיעה בבתי חולים ומותם של ילדים”, אמרה. דבריה עוררו תגובות מחאה באולם.
מנגד, ראש העיר המכהנת באס, שהופיעה באותו אירוע, דחתה את ההגדרה שלפיה ישראל ביצעה רצח עם בעזה. הפער בין השתיים המחיש את המחלוקת הפנימית במפלגה הדמוקרטית בנוגע לישראל ולמלחמה בעזה.
ראמאן גם נדרשה להסביר את יחסה לתנועת החרם על ישראל, BDS. היא הגדירה את התנועה “צורה לגיטימית של מחאה לא אלימה”, והבהירה כי היא תומכת בזכותם של אזרחים להשתתף במחאה גם כאשר אינה מסכימה עם עמדותיהם. עם זאת, היא ציינה כי אימוץ מדיניות BDS אינו חלק ממצע הבחירות העירוני שלה והצהירה כי היא מכירה בזכותה של ישראל להתקיים.
אלא שהניסיון הזה לאזן בין עמדות השמאל הפרוגרסיבי לבין החששות בקהילה היהודית דווקא הכניס אותה לעימות חריף עם התנועה הסוציאליסטית שממנה צמחה.
בסוף אוקטובר דרשו בכירים בהנהגה הארצית של DSA כי ראמאן תבהיר אם היא תומכת אישית בחרם על ישראל, ולא רק בזכותם של אחרים להשתתף בו. במסמך שהועבר לארגון כתבה ראמאן: “אני מאמינה שהדרך הטובה ביותר עבור תושבי לוס אנג’לס העובדים להביע סולידריות עם עזה היא באמצעות מחאה לא אלימה, פעילות חקיקתית ולחץ דיפלומטי, לרבות BDS”.
אולם גם הניסוח הזה לא סיפק חלק מפעילי התנועה. יום אחד בלבד לפני הבחירות, ב-2 בנובמבר, הצביעה הוועדה הפוליטית הארצית של הארגון בשאלה אם לבטל את התמיכה בראמאן. ברוב דחוק של 14 מול 13 הוחלט להשאיר את התמיכה על כנה.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה מערכת היחסים בין ראמאן לסוציאליסטים הסתבכה על רקע ישראל. בעקבות מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 פרסמה ראמאן הודעת גינוי שבה הביעה הזדהות עם הקהילות היהודית והישראלית במחוז הבחירה שלה. “אני עומדת לצדן בגינוי האלימות המחרידה של חמאס ומתפללת לסיום של שלום לסכסוך הזה”, כתבה.
בתחילת 2024 היא אף זכתה לתמיכת הארגון הפרו-ישראלי Democrats for Israel – Los Angeles בבחירות למועצת העיר. דווקא התמיכה הזאת עוררה את זעמם של חבריה ב-DSA, שהצביעו בעד נזיפה רשמית בה, אף שהותירו את תמיכתם במועמדותה. ראמאן, מצדה, קראה להפסקת אש קבועה ברצועת עזה.
במהלך מערכת הבחירות הנוכחית ניסתה ראמאן להדגיש כי עמדותיה אינן מוכתבות על ידי הארגון הסוציאליסטי. “העצמאות שלי תמיד תהיה מעל הכול”, הצהירה באירוע הפדרציה היהודית. היא גם התחייבה לפעול נגד אנטישמיות ולהבטיח את ביטחונם של תושבי העיר היהודים, תוך הדגשה שביקורת על ממשלת ישראל אינה שקולה לעוינות כלפי יהודים.
ראמאן וממדאני חולקים אפוא תפיסת עולם פרוגרסיבית, תמיכה מצד הסוציאליסטים וביקורת חריפה על מדיניות ישראל. אולם בניגוד לדימוי של חזית אידיאולוגית אחידה, ההתנהלות של ראמאן חושפת גם את המתחים בתוך השמאל האמריקני עצמו. היא ניסתה לשמור על קשר עם ארגונים יהודיים פרו-ישראליים, סירבה להפוך את החרם על ישראל למדיניות עירונית והקפידה להציג את עצמה בראש ובראשונה כמנהלת המבקשת לתקן את שירותי העירייה.
בריאיון לאקסיוס תיארה את גישתה כ”סוציאליזם של ביוב” או “פוליטיקה של בורות בכביש” תפיסה שלפיה הצלחת השלטון המקומי נמדדת קודם כול בשירותים שהוא מספק לתושבים. “אני פשוט רוצה שממשלה תעבוד בשביל האנשים”, הסבירה.
ניצחונה המסתמן בלוס אנג’לס מספק אפוא הישג נוסף למחנה הסוציאליסטי בארצות הברית, אבל גם ממחיש את אחד האתגרים הפוליטיים שלו: כיצד לשלב ביקורת חריפה על ישראל עם ניהול עיר שבה מתגוררת קהילה יהודית גדולה ומגוונת, שחלקים ממנה רואים בביקורת הזאת חציית קו אדום. השאלה כעת היא כיצד תתרגם ראמאן את עמדותיה מתקופת הבחירות למדיניות מעשית כאשר תיכנס ללשכת ראש העיר.