תוצאות הבחירות בישראל ובארה"ב מביאות אל הקופה לתשלום פוליטי מיידי גם את ראש הממשלה בנימין נתניהו, וגם את יו"ר מטה הבחירות שלו וראש מנהלת החנינה הנשיא דונלד טראמפ. הקשר בין שתי מערכות הבחירות הוא קרוב למדי והוא מעמיד את ישראל, מכאן ואילך, בפני סביבה פוליטית, כלכלית וביטחונית מאתגרת באופן חסר תקדים.
סגן הנשיא ג'יי.די ואנס, בהתבטאות פוליטית חריגה, תולה את המפולת בתמיכה האמריקנית בעצם התמיכה בישראל ובמלחמה הבלתי גמורה באיראן. אך הסיבות לכך כמובן מגוונות יותר ומלמדות גם על תהליך פרו-אסלאמיסטי שעובר על העולם ועל ארצות הברית. קצה הקרחון היה זוהרן ממדאני.
בן שיחי בניו יורק, שעה קלה לפני כתיבת שורות אלה, הוא רפובליקאי אוהד ישראל ומעורב מאוד בירושלים ובוושינגטון. הוא מוטרד פחות מההפסד של טראמפ בבחירות האמצע או מהאפשרות שנתניהו לא יהיה ראש ממשלה. הדאגה שלו מתמקדת במעמדה של ישראל, שאיבדה כאן, מול פני אויבנו במזרח התיכון ובעולם מקורות תמיכה של ממשלים וחברי סנאט, אוהדים מושבעים שהוחלפו במבקרי ישראל. הוא מוטרד מהמשך ואופי שיתוף הפעולה הביטחוני, מאי-אישורי הסכמים ומעצירת הסכמי אברהם. במצבה של הקהילה היהודית בארה"ב, גם מרגולציה גוברת ומכשילה נגד חברות הייטק ישראליות ביטחוניות ואחרות. הדאגה כנה, עמוקה ומידית.
בלילה שבין שלישי לרביעי, ארה"ב נשטפה בכחול. סביבתו של סגן הנשיא ואנס, שכבר פתח את המרוץ שלו לנשיאות על שלולית הדם של טראמפ, מאשימה את ישראל בהפסד ובעיקר את נתניהו, שהוליך את הנשיא למלחמה באיראן עם הערכות חסר וציפיות מוגזמות.
גם נתניהו וגם ישראל הפכו בארה"ב ל"רעילים", לא רק בקרב הדמוקרטים, שם זוכרים ונוטרים על יחסו כפוי הטובה ואפילו המבזה של נתניהו לנשיאים ברק אובמה וג'ו ביידן, זוכרים כיצד התעלם מסירובו של אובמה להזמינו, ושהוא הגיע ללא הזמנה נשיאותית לנאום בפני בתי הנבחרים, עשה בוושינגטון כבשלו וניסה להסביר לארה"ב מה טוב לה ועד כמה נשיאה פוגע בה. במו עיניי ראיתי ושמעתי בסוף שנות ה-90 באחוזת וואי, את פמלייתו של נתניהו מכנה את המארח, הנשיא ביל קלינטון, בשם "שקרן" בנושא שחרור ג'ונתן פולארד.
מאז ומתמיד, ראה עצמו נתניהו כפוליטיקאי אמריקני, אבל ניווט את המדיניות באופן שגוי. אני זוכר דיפלומט ישראלי בכיר שבכה באוזניי על הנחיית נתניהו לזנוח את הקהילות היהודיות ולהתמקד בקשר עם היהודים האורתודוקסים: "אין אצלם התבוללות ויש ילודה גבוהה, הם העתיד שלנו, כל היתר לא איתנו". הוא גם הקיף עצמו באמריקנים מהסוג הזה: דורי גולד, רון דרמר, ארי הרו, אלי גרונר ונוספים. חלקם עזבו בטריקת דלת. לאט-לאט ובעיקר בשלוש השנים האחרונות החל הכרסום גם בקרב הרפובליקאים.
החל מהשבוע, נשיא ארה"ב הוא ברווז צולע באופן החמור ביותר ועם השלכות אדירות על מדינת ישראל וביטחונה. סביר להניח שינסה לשפר עמדות, להמר וללכת על תקיפה מסיבית באיראן, כדי לשרת מורשת מינימלית של הפלת המשטר והורדת מחירי הנפט. ממשלת ישראל הנכנסת, או אולי עדיין הנוכחית, תידרש לדיון ולהחלטה האם זה תואם את האינטרס הביטחוני-ישראלי בשים לב ליעדי המלחמה שלנו, שהם שונים מאלה של האמריקנים.
בימים הללו אני מסתובב קצת ברחובות ניו יורק. התושבים כאן מתחילים להבין שממדאני רחוק מהיכולת לקיים את הבטחותיו, ושהמציאות חזקה מכל חלום. אבל יותר מניצני הביקורת נגד ממדאני, השנאה כלפי טראמפ כאן היא מרקיעת שחקים. לטראמפ הולכים להיות כעת חיים קשים. על פי בני שיחי, הוא כבר מכין חנינות לעצמו ולכל בני משפחתו מפני חקירות פוליטיות וכלכליות שיצוצו כעת בוועדות בתי הנבחרים ועוד.
אבל אותנו כאן מעניינת מדינת ישראל, שהזניחה בשנותיו האחרונות של נתניהו באופן פושע את ההסברה ברחבי ארה"ב, בתקשורת, במפלגה הדמוקרטית, במכוני המחקר ובאוניברסיטאות. בני שיחי כאן טוענים שישראל צריכה לרכז את תחומי השפעתה ואת כלי ההסברה כעת דווקא במדינות דרום אמריקה, ובמקביל - לקהילה הלטינית הענקית בארה"ב שמתקרבת לעמדות השפעה, כדי שזו תעמוד מול הפרו-אסלאמיסטים.
ועוד דבר אחד קטן וחשוב: מיום ליום, מהחוף המזרחי, לאט ובהדרגה אל החוף המערבי, צפויים חייהם של היהודים והישראלים בארה"ב להיות מורכבים וקשים יותר, גם בהיבט האנטישמיות וגם בחוסר הלגיטימציה לפעולותיה של ישראל בעזה, ביהודה ושומרון ובכלל. אסור לוותר על מאמצי התיקון ביד הממשלה החדשה לכשתקום, אך במקביל, יש לפתח מסלולים אטרקטיביים לקליטת עלייה המונית של יהודים וישראלים בחזרה לישראל. אנחנו זקוקים להם כאן.
ללא כל ספק, בימים הללו מסתיים פרק מפואר ביחסי ישראל וארה"ב ומתחיל פרק חדש, כשאין לישראל בעלת ברית טובה וחשובה יותר מארה"ב, אף על פי כן ולמרות הכל. גם את ההריסות כאן תצטרך ממשלת ישראל הבאה לשקם.
הפסקת הסיוע האמריקני? נתניהו מתכנן זאת עוד מ-96'
כבר בחודש יוני 1996, כשנכנס לראשונה ללשכת ראש הממשלה, דיבר נתניהו על הצורך לוותר על הסיוע הביטחוני של ארה"ב לישראל. אף אחד לא הבין אותו ואת המניעים שלו, ובכל מקרה, שרי החוץ והביטחון, בסיוע חברי וועדת החוץ והביטחון עם הנשיא ויצמן, ציננו אותו ובלמו את ההחלטה.
אני, שהייתי אז יועצו של שר הביטחון, שהשתדל לא לאבד את חושיו העיתונאיים, זיהיתי אצלו אז שנאה וניכור למשלחת הרכש הביטחונית של משרד הביטחון בניו יורק. הוא פלט את זה פה ושם, וכשהיה שר אוצר, לחץ לסגור את המשלחת ולהשיב את אנשיה לישראל. זה חזר בקדנציות נוספות שלו כראש הממשלה. יחסו למשלחת הרכש היה בערך כמו למשטר האיראני.
עיתונאי שכמוני למד, שכאשר כיהן נתניהו כשגריר ישראל לאו"ם, הוא שצף וקצף על העוצמה של משלחת הרכש ששולטת ברוב הבניין הישראלי ברחוב 42 בניו יורק שמעסיקה הרבה אנשים, ושמשרד הביטחון וצה"ל מטפלים בכל הרכש ושילוחו לישראל ובקשר עם התעשיות הביטחוניות האמריקאיות. לא רק נתניהו התקנא במשאבים וביכולות, גם הקונסולים בניו יורק ואחרים.
יכול מאוד להיות, שהסכמתו של נתניהו לנשיא טראמפ לוותר במחי יד וללא כל התייעצות או החלטת ממשלה על סיוע דל ש כ-4 מיליארד דולר לא קשורה רק לזה, אבל היא בהחלט מהולה בה. הטיעון הרשמי של נתניהו הוא שישראל חייבת להגיע לעצמאות מול ארה"ב ולצמצם את התלות הנובעת מהאמירה האמריקנית: "אין מתנות חינם".
אבל אז צפה ועולה השאלה האם אין זו מתנה של נתניהו לראש מטה הבחירות שלו ולראש מנהלת החנינה טראמפ, שהשתמש מיד בהסכמת נתניהו כאמירה פוליטית ביום הבחירות שלו השבוע. כלומר, "בוחרים יקרים, אני מפסיק את הסיוע לישראל, תמכו בי". עד כדי כך מבין הנשיא טראמפ את העובדה שישראל, ובעיקר נתניהו, הפכו לרעילים בארה"ב בקרב דמוקרטים ורפובליקנים כאחד. וכמובן אין מתנות חינם, ונתניהו שילם את התמורה לטראמפ.
ולעצם העניין, אינני בטוח שלא יהיה זה נכון בהדרגה ובאחריות לצמצם את הסיוע, אבל אני יודע ומבין שהסיוע איננו רק הכסף. עצם העברתו באמצעות רכישות של מערכת הביטחון בתעשיות האמריקניות מחזקת את הקשר, ההזדהות והתמיכה של פקידי ממשל וקצינים בזרועות הצבא. זה הרבה מעבר לכסף.
זה יפגע בתעשיות ביטחוניות ישראליות, שנהנות על פי ההסכמים מרכישות גומלין אמריקניות בישראל בהיקפים גדולים, וזה יקשה מאוד על קופתנו המרוקנת בשנות המלחמה, לאחר שהתקבלו כבר החלטות על רכש בהיקף של 25 מיליארד דולר מכספי הסיוע האמריקני. כמו שזה נראה מהצד, אין כאן שום אידיאולוגיה, יש פרקטיקה. טראמפ נתן לנתניהו מתנה לבחירות שלו, והוא סיפק לו בחזרה מתנה לבחירות שלו בארה"ב. ממשלה חדשה תידרש לדון בנושא בכובד ראש ולהשיב את הסוגייה למסלול של תבונה ואחריות. זה לא עניין שאפשר לסגור ללא דיון רציני בקבינט, באוצר, במערכת הביטחון ובוועדת החוץ והביטחון.
אפשר, ללא שום בושה, להישען על קולות נבחרי הציבור הערביים
בדרך כלל כשאני בחו"ל, אני לא נוהג להתערב בענייניה הפנימיים של ישראל, אבל יש לי כמה הערות לסדר: זה לא ילך כשעל רחבת הריקודים ירקדו נתניהו, משפחתו וסיעתו את "מחול החרבות", ומולם ירקדו חברי גוש השינוי ריקודי עם כמו "הרועה הקטנה" ו"הורה נערן". זה לא ילך. נתניהו, בעשורים האחרונים פיתח כאן תרבות ושפה אחרת לפוליטיקה הישראלית: שקר, רמייה, מניפולציה וכאוס. אלה בעיניו מכשירים לגיטימיים בארגז הכלים של הפוליטיקאי. חלק הוא אימץ מטראמפ ומפוטין, וחלק פיתח לבדו או עם בנו ואנשי לשכתו. לנתניהו צריך לדבר בשפתו. אני מעריך שפה ושם הוא כבר סינן לשרה "אני חושב שזה נגמר", אבל היא לא תוותר בקלות ומכאן שגם לא הוא.
נתניהו מבין מצוין את תוצאות הבחירות בישראל ואת תוצאות הבחירות בארה"ב ואת הקשר של שניהם אליו אישית ואל ישראל, אבל יש סביבו יותר מדי אנשים שפרנסתם תלויה בו ובהמשך שלטונו, ולכן לאלה צריך לדבר בשפתם. בפוליטיקה קשוחה. להתחיל בצורך לממש את הרוב הפרלמנטרי, לבחור יו"ר כנסת, ראשי ועדות חשובות, כינון וביטול חוקים ופיקוח הדוק על הממשלה. אלה צעדים הכרחיים ברמה הלאומית שיאפשרו לאיזנקוט ולחבריו להתייצב בעמדת שליטה וכוח.
מנגד, יש להבטיח שמשטרת ישראל ושב"כ ימנעו כאוס ברחובות ויפגינו קשיחות של חיל משמר הדמוקרטיה. איזנקוט צריך להודיע לנשיא בית המשפט העליון שהוא נהנה מגיבוי מוחלט ומלא, וגם אם יידרשו רפורמות במעלה הדרך הם ייעשו בהידברות.
באופן בסיסי, הבוחר הישראלי לא מילא את תאוותו של איש ושלח את נבחריו להקים ממשלת חירום לאומית שתטפל בביטחון, בכלכלה, במעמדה של ישראל ותלכד את העם. אלא שנתניהו לא יכול להיות פרטנר למהלך כזה. כל הניסיונות הכנים כשלו לאחר שהאיש הפר כל הסכם והשמיד כל מי שהושיט לו יד ואפשר לו להיות ראש ממשלה.
לו היה מתחלף ופורש עם עסקת טיעון מקלה, הייתה קמה כאן ממשלת אחדות בתוך שעה. זו לא הולכת להיות לצערי "חגיגה דמוקרטית" ולא חילופי שלטון ממלכתיים. ואם לא, אז בהחלט אפשר, ללא שום בושה, להישען על קולותיהם של נבחרי הציבור הערבים ובהדרגה לצרף לממשלה את החרדים עם הסכם גיוס ראוי. גם הם מבינים שמה שהיה לא יהיה, ויש שם חילופים בהנהגה. ואפילו סמוטריץ' יכול להיות שותף ראוי תחת קווי יסוד מסוימים לארבע שנים, בהם תתמקד הממשלה בנושאי ליבה והסכמה, ולא בנושאים תחת מחלוקת. זה ייתכן, זה אפשרי וזה הכרחי.
אחרי שהפכה לשלוחה של נתניהו - לש"ס עוד יש הזדמנות לתקן
אני כבר הייתי בקיבוץ, אבל אני זוכר את השמחה שהייתה כשהוקמה תנועת ש"ס, גם בשכונת הולדתי וגם אצל ותיקי משפחתנו, שהייתה אמנם משפחה של מפא"י והמערך, אבל הניצוץ של הרב עובדיה יוסף עם מפלגה של ספרדים שומרי תורה, עם נגינה ותפילה ומורשת של בית אבא, פגעה בבטן להרבה מאוד אנשים שתרבותם הוזזה לאחור, והנה באה הישועה והתקווה, שנייה לליכוד, לדוד לוי, למנחם בגין ולפרויקט שיקום השכונות.
במשך שנים נהנתה ש"ס מבוחרים חרדים שצמחו במוסדותיה, בגני הילדים, בבתי הספר, באולפנות, בישיבות ובכוללים. חלק נוסף ומשמעותי מהקולות הגיע מיהודים ספרדים ומסורתיים שעבדו ופעלו בשוק החופשי. אבל בשנים האחרונות ש"ס שינתה את פניה, אם תרצו מאז לכתו של הרב עובדיה יוסף ז"ל. השרים תפקדו כראוי ובאופן ממלכתי בחזית העשייה במשרדיהם וזכו לרוב להערכה ציבורית, אולם מחוץ לחלון הראווה, הפך אריה דרעי את ש"ס ואת בוחריה לנכס אנושי מניב, לתשתית של מפעל ג'ובים ענק, עמותות משונות, כשרות שהפכה לעסק ענק ולמסחטת כספים מהציבור, הצבת מאות רבנים בכל מושב ומועצה וכך הלאה.
כך הלכו והשניאו את הדת ואת היהדות. מתנועה פרגמטית, מתונה ורלוונטית, הפכה ש"ס של דרעי לשלוחה של נתניהו בעסקת חבילה: אתן לך שלטון ואתה תיתן לי כל שאבקש, בעיקר תקציבים וחוקים שיתמכו את מפעל הג'ובים והכספים שלנו. את התשובה קיבלה ש"ס בקלפי, כשאמרה עד כאן ליו"ר שלה, שיושב בקבינט ושולח חיילים אל מותם ומתגאה בשלושת נכדיו העריקים מצה"ל.
לש"ס יש הזדמנות לתקן. זו משימה כמעט בלתי אפשרית, אבל תתאפשר עם תחזור להשתלב ולהביא לתושבי ערי הפיתוח יותר מתלושי מזון וקצבאות ביטוח לאומי.