ב-1949 מונה למפקד טייסת קרב בחיל האוויר. בשנים 1953-1957 היה מפקד בסיס טייסת קרב. בשנים 1957-1958 היה ראש מחלקת אוויר וסגן מפקד חיל האוויר. ביולי 1958 מונה למפקדו השישי של החיל, תפקיד בו כיהן עד אפריל 1966. הוא נחשב אבי שיטת ההתקפה של מטוסי האויב בעודם על הקרקע, שהיוותה את הטקטיקה העיקרית ביום הלחימה הראשון של מלחמת ששת הימים. בזמן המלחמה כיהן כראש אג"ם, תפקיד אותו מילא עד שחרורו מצה"ל בדצמבר 1969. פרשנים טוענים כי הרקע הפוליטי שלו מנע את מינויו לרמטכ"ל.