ברוכה והצלוחה: יש לנו סיכוי לחיות בשלום בארץ השסועה הזו

התחלתי במציצנות, כשנזכרתי איך בשנת 1979 פרסם יהושע בר יוסף את "אפיקורס בעל כורחו" (ואחר כך את "בשלוש דרכים", "הדג והיונה" ועוד), רומנים ארוטיים שגיבוריהם הם חרדים. הספרים היו לרבי מכר, בעיקר בשל הרצון של קוראים חילוניים להציץ אל חדר השינה החרדי.

אלא שההסבר הזה לבדו לא הניח את דעתי, שכן ההטרוגניות המתפתחת של החברה החרדית כבר חשפה צדדים רבים שלה לעיניים חילוניות, בעיקר אמורים הדברים בחרדים מהזרם שהדיוט שכמוני יגדיר כ"לייט", שהרי הם חושפים את חייהם בתכנית טלוויזיה.

הנה דוגמה לאזור הדמדומים שבו מתנהל החרדי החדש: "למי פה יש נטפליקס?" שואל יקי וייסנר, השדכן, איש העסקים והרוח החיה מאחורי התכנית (מנחה פאנל השדכנים והשדכניות) – ומיד פורץ בצחוק: דבר אחד הוא לצפות בנטפליקס ודבר אחר הוא להודות בכך...

מכאן שהן המועמדים לשידוך בתכנית והן השדכנים, אינם משתייכים לזרמים המחמירים יותר.

חיה זנזורי, הג'ינג'ית האנרגטית מאלעד, היא בעלת עסק על אף שהיא רק בת 22. המאץ' שלה, סליחה – "הבעשרט" (זיווג משמיים ביידיש), אליעזר בראונר (24), אף הוא בעל עסק וחובב אופנועים (אבל לא מגלים זאת לחיה, כדי שלא תפסול).

גם הזוג השני המועמד לשידוך, יונה קראוס (30) ושרה פרצובסקי (26) נמצאים בצד המחמיר פחות: הוא עילוי בעל ייחוס, צאצא לחתם סופר ובוגר ישיבת פוניבז', שיצא בשאלה, שרת בצבא, למד משפטים, חזר בתשובה ועתה הוא מתמחה בפרקליטות מיסוי וכלכלה.

היא חב"דניקית-רוחניקית, שמזמנת זימונים כמנהג אחיותיה החילוניות, עובדת בחינוך ומשחקת כדורסל בשעות הפנאי (ובלבוש צנוע כמובן).

בקלות הם היו יכולים להיות השכנים שלי, כאלה שמתארחים אצלנו להדלקת נרות חנוכה (אני מבטיח שהסופגניות תהיינה כשרות!) או לארח אותנו לסעודה בסוכתם (אני מבטיח שנהיה אושפיזין למופת ונביא עמנו בקבוק יין כשר!).

רוצה לומר, הנה עוד מעלה חשובה של "ווארט", תוצר לוואי, הגם שלא לשם כך התכנסה: קירוב לבבות, לא רק בין שני מבקשי השידוך.

אחרי שעטינו על פנינו חיוך מתקתק שכולו אהבת ישראל, אהיה חייב קצת לקלקל, כי יש נושאים כמו גזענות, שהפכו כבר לטאבו בציבור החילוני (כלומר, מתקיימים אבל לא באופן גלוי) ואצל הדתיים והחרדים מונחים ביתר קלות על השולחן.

חשש משידוך בין אשכנזי לספרדייה, עלה לדיון כבר לקראת המפגש בין חיה (זנזורי) לאלעזר (בראונר), אבל עומד – כך לפי הפרומו, לתפוס מקום רחב יותר בפרק הבא. אני מבין כמובן שייתכן שלחרדים זה קשה יותר, בעיקר מחמת מנהגים שונים בין ספרדים לאשכנזים – ועדיין, ההבדלה הזאת מקוממת מאוד, בטח לעין חילונית כשלי.

המשכתי בניסיוני להתחקות אחר הקסם שקיים ב"ווארט" ולעזרי נחלצה העזר כנגדי. "זה מקסים כמה שהם תמימים" אמרה והוסיפה: "אין להם את הציניות והתסכולים שיש למשתתפי 'חתונמי', למשל". "טוב", עניתי, "זה בגלל שהם צעירים מאוד" – והיא השיבה: "עדיין הם עדיפים בעיני על משתתפי 'אהבה חדשה' שגם הם צעירים, אבל מלאים בעצמם".

אמרה וצדקה. אז אפשר להגיד שחלק מהתום והטוהר נובע מאי ידיעה ושאולי מוטב להתנסות במערכות יחסית, על כל המשמעויות הנגזרות מהן, אבל אי אפשר שלא לפרגן לשידוכים (במיוחד כשהם נעדרי כפייה כמובן, כלומר - פועל יוצא של בחירה חופשית של שני בגירים).

קטונתי מלומר עד כמה מייצגים חמשת משתתפי הפרק הראשון (הייתה גם את לופז בעלת התשובה, שבינתיים לא נמצא לה זיווג) את החברה החרדית או ליתר דיוק, איזה אחוז ממנה הם מייצגים.

מה שבטוח הוא שאם הם מייצגים אפילו רק עשרות אלפים כמותם, הרי שיש לנו סיכוי טוב לחיות בשלום בינינו בארץ השסועה הזאת.

כמה תכניות טלוויזיה אתם מכירים שיכולות לגרום לכם לסכם את הצפייה בהן במסקנה חיובית כל כך? לכן נאחל לתכנית יוצאת הדופן הזו את אשר היא מאחלת למשתתפיה: "ברוכה והצלוחה"!