אפשר להשתגע מכל היופי הזה: פסטיבל הקולנוע שהוא פשוט פלא

מדי סתיו, היישוב צוקים שבערבה הופך את עורו ונהיה לאולם קולנוע תחת כיפת השמיים, ובו מוקרנים כמה מהסרטים הכי טובים של השנה לצד כמה קלאסיקות בלתי נשכחות.

עיתונאי אני, ולא יח"צן, אבל זה פלא שראוי לתאר כמה שהוא: המתחם מתמלא בדוכני אוכל טעימים שמכינים תושבי המקום (וזה, אגב, משהו ששאר פסטיבלי הקולנוע בישראל צריכים ללמוד ממנו: קשה להנות מסרט על בטן ריקה). ולקראת השקיעה, אנשים מכל קצוות הארץ מתאספים ומתכרבלים בשמיכות מטעם הפסטיבל, ומתרווחים מול סרט. אפשר להשתגע מכל היופי הזה.

השנה, הפסטיבל יציג כמה מהסרטים המצטיניים של פסטיבלי הקולנוע הבינלאומיים. אחרי שהוקרן בירושלים ובחיפה, "פיורד" הקפוא מגיע למדבר – זוכה דקל הזהב של הבמאי הרומני כריסטיאן מונג'יו, על משפחה שמרנית שעוברת מרומניה לנורווגיה, שם הרשויות חושדות שהם מתעללים בבנם. הסרט נחשב לאחד המתמודדים המובילים לאוסקר השנה, עם סיכוי טוב שנראה את השחקנית רנאטה ריינסבה ("האדם הגרוע בעולם") מועמדת שנה שנייה ברציפות לפרס השחקנית הטובה ביותר על תפקידה. נעמה רק שלנו כתבה עליו מקאן ש"הסרט עובד ברמה הרגשית לא פחות מאשר כרצף של נקודות למחשבה".

עוד יוקרן בפסטיבל סרטו החדש של הבמאי הפולני פאבל פליקובסקי, "ארץ אבות". הסרט, שהוקרן בפסטיבל קאן וירושלים, עוקב אחרי הסופר תומס מאן ובתו אריקה, בביקורם הראשון במולדתם גרמניה, אחרי מלחמת העולם השנייה – שם הם מתבקשים לבקר גם במערב וגם במערב, בתקופה שבה ארץ אבותיהם עוד הייתה מחולקת לשניים. זה סרט מלנכולי ואינטלקטואלי, כזה שמצפה מצופיו לבוא עם מטען היסטורי שלם. לפעמים החוויה מלאה ומעייפת, אבל בזכות תצוגת המשחק המצוינת של סנדרה הולר (שעד לא מזמן הייתה ידועה בעיקר לקהל האירופאי, והשנה מופיעה בארבעה סרטים שונים, שניים מהם הפקות הענק ההוליוודיות "פרויקט הייל מרי" ו"דיגר") הסרט מגיע לשיאים רגשיים אמיתיים.

בנוסף, אפשר יהיה למצוא על המסך המדברי גם את הסרט "קשרים", שביימה ליאה נלסון. הסרט הזה נשמע על הנייר כמו הנישתיות בהתגלמותה: סרט אנימציה בשחור לבן על מאיירת לסבית שסועדת את אימה חולת האלצהיימר. אבל הקאסט עטור הכוכבים שמדבב את הדמויות הראשיות (בראשו ג'וליה לואי-דרייפוס, בריאן קרנסטון וגם סת' רוגן בהופעת אורח), בנוסף לטונות הרגש והאופי שבהם מתמלא הסרט הזה – קשה לעמוד בפניו. אחד הסרטים היפים והמרגשים של השנה.

אחד הנציגים הישראלים בפסטיבל הוא הסרט "לאן", שזכה בפסטיבל ירושלים בפרס הסרט הטוב ביותר, וזיכה את השחקן עידו טאקו (שרשמית נמצא כעת בכל מקום, מסרטי האיכות הישראליים ועד לפריימטיים ערוץ 12 עם הסדרה "הבריחה") בפרס האופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר. כל זה בזכות ולא בחסד: מדובר בסרט עדין ומתוק על שני גברים, אחד מבוגר ואחד צעיר, שהיו אמורים להיות בשני צדדים שונים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני לו נשארו בארץ מולדתם, אבל בגלות בברלין הם בסך הכל נהג אובר עייף ונוסע צעיר שרוצה הביתה. הזדמנות טובה לציין לשבח את הצילום של מעיין בוכניק, שהצליחה במעט מאוד אמצעים להפוך רכב קטן בברלין לעולם קולנועי מלא אור, צל, צבע ותנועה.

אבל יתכן שהשיחוק העיקרי של הפסטיבל לא יהיה דווקא בסרטי 2026, אלא ברצף הקלאסיקות שיוקרנו בו. הפסטיבל יערוך מחווה לבמאי ההוליוודי בילי וויילדר, שהוא מבחינתי פשוט הגדול מכולם: מכל אנשי הוליווד הקלאסית, הוא אחד הבודדים שכמעט כל סרטיו לא התיישנו בדקה – ושימו לב שאמרתי "כמעט". הסרט יציג ארבע מהקלאסיקות שלו: סברינה, חמים וטעים, הדירה (שזיכה אותו באוסקר) וביטוח חיים כפול. "סברינה" הוא סרט לא קל – אמנם מדובר בסך הכל בקומדיה רומנטית טובת לב, ועוד עם אודרי הפברן הבלתי נשכחת באחד התפקידים המתוקים שלה, אבל כשרואים אותו היום, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר במשולש אהבה של בחורה בת 20 עם שני גברים שבפירוש עברו את גיל 50.

לעומת זאת, שאר סרטי וויילדר שמוקרנים בפסטיבל הם חגיגה: "חמים וטעים" הוא פשוט אחד הסרטים הכי מצחיקים אי פעם, וגם תזכורת חיונית לכך שכוכבתו מרילין מונרו לא רק הייתה אחת הנשים היפות בקולנוע, אלא אישה קורעת מצחוק ושחקנית מצוינת; "הדירה" הוא קומדיה רומנטית מושלמת, עם תפקיד קומי אדיר מצדו של ג'ק למון ותפקיד שובר לב מצדה של שירלי מקליין; ו"ביטוח חיים כפול" הוא אחד מסרטי המתח הגדולים בתולדות הוליווד. אנשים זוכרים ובצדק את ברברה סטנוויק בתפקיד הפאם פאטאל האולטימטיבית, אבל כשאני ראיתי אותו לראשונה, נשאר איתי אדוארד ג'י רובינסון, בתפקיד חוקר הביטוח השמנמן והחשדן. זאת יצירת מופת אדירה.

בנוסף אליו, מי שיגיע לפסטיבל ב-8.11 יזכה לחוות משהו שמבחינתי שקול לחוויה דתית: צפייה ב"הטוב, הרע והמכוער" בלב המדבר. מערבון הספגטי של סרג'יו ליאונה הוא לא רק סרט המדבר הטוב ביותר אי פעם: בעיני זה פשוט הסרט הכי גדול בתולדות המדיום. אופרה מרהיבה, מרושעת, מצחיקה ומגניבה כל כך על שני חברים, האחד טוב והשני מכוער, שניהם לא סובלים אחד את השני ולא יכולים אחד בלי השני, ועליהם לחפש אוצר בלב המדבר לפני שיריבם, "עיני מלאך" הרע, יגיע לפניהם.

זה תסריט מבריק שמלווה בגישה קולנועית אפית מצד ליאונה, פסקול מוזיקלי של אניו מוריקונה שמצליח למצוא את התווים לרגשות שלא חשבתי שאפשר להרגיש בכלל, קלינט איסטווד בשיא חתיכותו, ואיליי וולך אחד במה שהיא אולי תצוגת המשחק הגברית האהובה עלי. המחשבה על הסרט הזה כשמעל הכוכבים ולידינו מדבר שלא נראה שונה בהכרח מזה שבו בלונדי, טוקו ועיני-מלאך חיפשו את האוצר מעבירה בגבי צמרמורת.

אני אישית לא אזכה לראות את האפוס של ליאונה, אבל יחד עם שאר באי הפסטיבל, אספיק לסגור חור אחד משמעותי בהשכלה הקולנועית שלי: "החותם השביעי" של אינגמר ברגמן. איכשהו אפשר ללמוד תואר שלם בקולנוע, לעבוד שש שנים כמבקר, ועדיין לפספס את הסרט הזה, כשרוב מה שידוע לי עליו זה שבשלב מסוים, הדמות הראשית עומדת לשחק שחמט עם המוות. בהתחשב בעובדה שכל זה יקרה במה שהוא באמת אחת מחגיגות הקולנוע הנפלאות שיש למדינה שלנו להציע - אני מחכה בקוצר רוח.

פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-15 בערבה יתקיים בין התאריכים 4.11-14.11.26